האם זה נכון שיש שיטות לחינוך ואם כן מה הם
כל הנושא הזה של שיטות חינוך עולות ברוב רובם של המקרים רק כאשר הילדים כבר נולדים ולעיתים רק לאחר שכבר יש בעיות או תהיות לגבי צורת הגידול שלהם.
כי אנחנו עושים את זה כמעט בלי לחשוב. בתחילה אנחנו מפנקים מאוד את הבייבי הרך שנולד אך כאשר הוא מתחיל לגדול ולפתח את העצמאות שלו, אנחנו מגלים את עצמינו עומדים מול תינוק קטן עם רצונות ולעיתים אפילו יכולות גדולות. תינוק בן שנתיים עשוי להפוך למאתגר מאוד כאשר הוא רוצה לעשות הכול בכוחות עצמו, הוא מבקש לקבל כאן ועכשיו כל מה שעולה בדעתו, הוא לא מוכן לקבל בכלל הגבלות או סירוב לבקשות שלו. אז ברור שהורה שלא יבוא עם שיטה ברורה, עם סמכות ועם גבולות מה כן ומה לא, עשוי למצוא את עצמו בהמשך מתמודד עם דילמות גדולות הרבה יותר ובנושאים מהותיים פי כמה וכמה.
אז אנחנו רוצים לגדל ילדים מאושרים מצד אחד אך אנחנו גם רוצים שיהיו להם גבולות וידעו מה מותר ומה אסור.
אז כאן אני רוצה להציג בפניכם מספר שיטות חינוך מוכרות ושכיחות תוך בדיקה אחר ההשפעות של אותן השיטות.
פינוק כשיטה
יש הורים שרוצים שהילד שלהם יהיה מאושר. שיקבל כל מה שהוא רוצה כדי שלא יהי עצוב, כדי שהוא לא יקנא, שיחוש כמה הוא חשוב להוריו ואפילו לעולם כולו. הורים כאלה ירפדו את דרכו של הילד ויתנו לו כל מה שהוא רק יוציא מהפה. הבעיה היא שמנקודת המבט של הילד זה נאה אחרת לגמרי.
הילד מפרש את ההתנהלות מולו כ – "כנראה אני מיוחד מאוד ולכן הכול פשוט מגיע לי" כך הוא נכנס להרגלים כאלה אשר בהם הוא מצפה לקבל כל מה שהוא רק רוצה. הבעיה היא שבכל מקום אליו הוא הולך הוא נתקל בהגבלות שונות. אם זה בגן ואם זה אחר כך בבית הספר וברור שבהמשך החיים, בעבודה, בחיי הזוגיות וכן הלאה, תמיד תהיינה הגבלות שונות.
ילד שהתרגל לחיות כנסיך של העולם, מתקשה מאוד לקבל את כל ההגבלות הללו. הוא לא מוכן לקבל את ההגבלות והוא מוכן להתחבר רק עם מי שיישא בכל שיגעון שלו.
אם יש משהו שלא רוצים לתת לו, זה נדמה לו מיד כחוסר אהבה. הוא רואה את העולם במבט מעוות לגמרי כאשר כל הערך שלו נעשה מותנה בכך שדעתו תתקבל ומשאלותיו יתגשמו. אדם כזה חי חיי סבל, קנאה, עצב ואפילו בדידות.
הגנת יתר וחסות יתר
כולנו יודעים שהחיים לא קלים. אך יש הורים שמנסים בכל כוחם לגונן על הילד שלהם מפני כל פגיעה פיזית או נפשית. אז נכון שבעוד הילד קטן ממש זה באמת מה שההורה אמור לעשות. אך כאשר הילד גדל והוא מתחיל להתחכך עם העולם, הרי שהגנת יתר עשויה להוביל בסופו של דבר לשבריריות. הילד שהתרגל לכך שההורה מגונן עליו כל הזמן, יתחיל להאמין שהוא לא באמת כשיר להתמודד עם העולם ועל כן הוא יחשוש לקחת סיכונים גם אם הם סבירים והוא יהיה כל הזמן מפוחד. יש מקרים שהתוצאה תהיה הפוכה כאשר הילד למעשה ישבור את הכלים וילך על האקסטרים רק בגלל שהגבילו אותו כל החיים.
חוסר גבולות
יש הורים שחושבים שהילד חייב לגדול בתחושה של שחרור ושל חופש. הוא רוצה להעניק לילד את התחושה כי יש לו בחירה חופשית בעולם וכי החיים כבר ילמדו אותו את הגבולות הנחוצים. הבעיה הא שאי אפשר באמת בלי גבולות. ההורים הללו ימצאו את עצמם מהר מאוד מגבילים את הילד מלרוץ לכביש, מלקחת ממתקים מהמכולת ללא תשלום, מלהרביץ לשכן או מלמשוך את העציץ.
ילד כזה יחשוב שההורים מצרים את צעדיו בלי פרופורציות או שיחוש נבגד ומאוכזב. זה עשוי להוביל להתרסה מול כל ההגבלות.
מילת הקסם – איזון
אז מה כן נכון לעשות ומהי השיטה המצטיינת והמוכחת?
איזון. זה הקוד וזה הסוד.
פינוק במינון הנכון, הגנה וחסות בהתאם לגיל של הילד, גבולות הגיוניות ונחוצות, כל זה יחד עם הרבה אהבה. זה מה שיביא לכם ולילד שלכם את האושר ואת השמחה.
ואולי יעניין אותך לקרוא על: